אילו סיכונים מנהרת רוח מונעת בטיסה בחליפת כנפיים

קפיצת BASE בחליפת כנפיים (Wingsuit) מעניקה לטייס בין 20 ל-90 שניות של טיסה בפועל, תלוי בנקודת היציאה ובתנאי השטח. טעות שנעשית בשלוש השניות הראשונות לרוב אינה ניתנת לתיקון בזמן שנותר. אין הזדמנות שנייה במהלך הקפיצה — כל פעולה שהטייס עושה חייבת להיות מדויקת בפעם הראשונה, מכיוון שהקרקע קרובה ומדריך שעומד בנקודת היציאה אינו יכול להושיט יד לאוויר ולתקן מסלול שגוי.

זוהי המשוואה שמנהרת רוח משנה — חלקה, למען האמת, לא כולה.

1. הסיכון, בפשטות

אוכלוסיית קופצי ה-BASE בחליפות כנפיים שנחקרה בקפידה הרבה ביותר — קופצים ברכס קייראג (Kjerag) בנורווגיה, אתר מנוהל היטב עם טייסים מנוסים — הציגה שיעור תמותה מפורסם של מקרה מוות אחד לכל 2,317 קפיצות. מחקרים רחבים יותר בקרב אוכלוסיות מבוקרות פחות מצביעים על טווח רחב בהרבה, החל מ-0.04% ועד 1.67% מהקפיצות שמסתיימות במוות, תלוי בזהות הקופץ ובמיקום. חליפות כנפיים מעורבות בשיעור חסר פרופורציה של מקרי מוות בקפיצות BASE ביחס למספר הקופצים המשתמשים בהן, והגורם המוביל שזוהה אינו כשל בציוד — אלא חישוב שגוי של מסלול הטיסה, והערכה שגויה של המיקום שאליו הגוף יגיע בפועל ביחס לתוואי השטח.

כל נתון בפסקה זו מתאר את אותה בעיית שורש: טייס חליפת כנפיים מפתח את שיקול הדעת שמשאיר אותו בחיים כמעט לחלוטין מתוך קפיצות שהן מסוכנות כשלעצמן, בגבהים ובמהירויות סגירה שבהם החלטה שגויה היא, בהגדרה, בלתי הפיכה. זו אינה ביקורת על הספורט. זוהי הסיבה לכך שגרסה מקורה, חוזרת וניתנת לתיקון, של אותה אווירודינמיקה שווה את ההשקעה בבנייתה.

2. מה חזרתיות ותיקון באמת מאפשרים

מנהרת רוח לחליפות כנפיים אינה מדמה את הקפיצה — היא מבודדת את המיומנות היחידה שקפיצה אינה יכולה ללמד בבטחה ובהיקף נרחב: תנוחת גוף ותגובת שליטה בתוך זרימת אוויר נעה, המתורגלת מספיק פעמים, עם מספיק תיקונים, עד שהיא מפסיקה לדרוש חשיבה מודעת תחת לחץ.

המשמעות המעשית היא:

תיקון מיידי במקום תחקיר בדיעבד. במנהרה, מדריך נוכח פיזית באותה זרימת אוויר, צופה באותה תנוחת גוף בזמן אמת, ויכול לתקן אותה לפני שהתבנית מתקבעת — ולא לנתח סרטון ממצלמת קסדה לאחר מעשה.
מספר ניסיונות ככל שהמיומנות דורשת. קפיצת חליפת כנפיים היא, הלכה למעשה, ניסיון אחד ליישם את מה שהטייס תרגל. סשן במנהרה מאפשר עשרות ניסיונות של אותה תנועה בשעה אחת, כאשר זרימת האוויר נשארת קבועה ביניהם.
חשיפה ראשונית מעוגנת. טייסים חדשים אינם טסים בחופשיות בסשנים הראשונים שלהם. הם קשורים — פשוטו כמשמעו: רתמה המחוברת למדריך באמצעות כבל, כך שזרימת האוויר, תנוחת הגוף ותחושת הטיסה בחליפת כנפיים הן אמיתיות לחלוטין, בעוד שאובדן שליטה פשוט אינו אפשרי בשלב זה.

3. מה המערכת אינה מספקת — ומדוע התשובה הכנה חשובה

המנהרה אינה מלמדת הערכת תוואי שטח, תזמון יציאה, פתיחת חופה תחת לחץ, או את קבלת ההחלטות שמשאירה טייס בחיים כאשר מסלול הטיסה וההר מתקרבים זה לזה. מיומנויות אלו קיימות אך ורק בקפיצה האמיתית, ושום כמות של אימון במנהרה לא תחליף אותן. מתקן, פדרציה או תוכנית אימונים שיטענו אחרת, ייתפסו בקלקלתם על ידי אותה קהילה בדיוק שהם מנסים לשרת — טייסי חליפות כנפיים יודעים בדיוק מה קפיצה דורשת מהם שסשן במנהרה אינו דורש.

הטענה הכנה היא ממוקדת יותר, ועבור קונה רציני, משכנעת יותר: מנהרת רוח מסירה את החלק בסיכון הנובע מלמידת שליטה בגוף בתנאי קפיצה, בזמן שהטייס עדיין מפתח את השליטה הזו. היא אינה מסירה את החלק בסיכון הנובע מהקפיצה עצמה.

4. כיצד הבטיחות מוטמעת בפועל במתקן

רשת בטיחות במספר מישורים , לא רק מתחת לצנחן — טייס מעוגן או בשלבים מוקדמים שמאבד את המיקום שלו זקוק להגבלת תנועה ביותר מכיוון אחד, ולא רק לרצפה לנחות עליה.
מערכת רתמות מדורגת , המעבר מעיגון קבוע בשתי נקודות לכבל עבודה ארוך יותר ועד לטיסה חופשית לחלוטין מתבצע רק לאחר הפגנת יכולת בכל שלב — אותה התקדמות ממושמעת שבה משתמשות מנהרות רוח אנכיות עבור חניכי צניחה חופשית, מותאמת למהירויות אוויר גבוהות ואלכסוניות יותר שדורשת טיסת חליפת כנפיים.
פרוטוקול כניסה ויציאה לתוך זרימת אוויר נעה. הכנסה והוצאה בטוחה של טייס לתוך זרם אוויר משופע, ללא רגע של אובדן שליטה בפתח, היא כשלעצמה הליך מתוכנן, ולא אלתור.
מדריך שתפקידו היחיד במהלך הסשן הוא צפייה בצנחן אחד. בניגוד לקפיצה האמיתית, שבה איש אינו יכול להתערב מרגע שהטייס עזב את נקודת היציאה, המנהרה שומרת על משקיף מיומן בקשר רציף ומתקן לכל אורך הדרך.

5. מה זה אומר עבור התוכנית שלכם

ספרו לנו עבור מי אתם בונים זאת — תוכנית אימונים של פדרציה, מתקן מסחרי, או שילוב של שניהם — ואנו נעזור לכם לאפיין את רשתות הבטיחות, שלבי הרתמות ומערכת הכניסה לזרימת האוויר שיתאימו בפועל לפרופיל הסיכון של הטייסים שישתמשו בהם.

מקורות והערות

נתוני תמותה בקפיצות BASE בחליפות כנפיים (מקרה מוות אחד לכל 2,317 קפיצות באתר המתועד היטב ברכס קייראג; טווח שיעורי תמותה מפורסם רחב יותר של כ-0.04% עד 1.67% לקפיצה בקרב אוכלוסיות נחקרות שונות; חישוב שגוי של מסלול הטיסה כגורם המוביל שזוהה למקרי מוות ב-BASE עם חליפות כנפיים; חלקן חסר הפרופורציה של חליפות כנפיים בסך מקרי המוות ב-BASE): תואם למחקרם של Mei-Dan, O., Monasterio, E., Carmont, M., Westman, A., "Fatalities in Wingsuit BASE Jumping," Wilderness & Environmental Medicine, 2013, ולניתוחים שפורסמו לאחר מכן של סטטיסטיקות תמותה בקפיצות BASE.
התקדמות אימונים ומערכות בטיחות במנהרת רוח לחליפות כנפיים (רתמה מדורגת — עיגון ראשוני בשני קרבינרים המתקדם לכבל ארוך יותר לפני טיסה חופשית, רשתות בטיחות, התקדמות בפיקוח מדריך דרך שליטה קדימה/אחורה/החלקה הצידה לפני טיסה עצמאית, זמן התקדמות אופייני של 20 דקות עד שעתיים לפני שצנחן מתחיל מוכן לטוס בחופשיות): תואם לסקירת מתקן ממקור ראשון של מנהרת רוח פעילה לחליפות כנפיים (Skydivemag, "Review: Indoor Wingsuit Tunnel").
קריאה קשורה: המאמרים שפרסמנו בנושא

הנדסת מנהרת רוח משופעת

ו-

הכלכלה של מתקן Wingsuit סגור